קארה, יוסף בן שלום
מרי יוסף בן שלום קארה נולד בצנעא בשנת תקכ"ט (1769). מקור משפחתו, כנראה, מהישוב אלקארה שבמרכז תימן. נראה, כי היה לו אח צעיר יותר בשם יחיא (ע"ע).
הוא היה מתלמידיו המובהקים ביותר של מהרי"ץ וממשיך דרכו. הוא התפלל בנוסח השאמי בכניס אלאוסטא, שלא כרבו, ולאחר מכן בכניס כוחלאני. בשנת תקע"ח (1818) בעת המצור על צנעא - מרד בכיל הוא נפצע.
בשנים תקס"ח-תקס"ט (1808-1809) נפטרו שלושת הדיינים: הראב"ד מרי אברהם בן מהרי"ץ, מרי יחיא צעדי ומרי יחיא משרקי. במקומם מונו הדיינים הבאים במינוי זמני: מרי יוסף בן שלום נקאש, מרי יוסף בן שלום קארה ומרי אברהם בן אהרן מנזלי.
בשנת תקע"ב (1812) נבחר הרכב קבוע בבית הדין: מרי יוסף קארה לראב"ד ורב ראשי, מרי יוסף נקאש ומרי אברהם מנזלי, ולאחר פטירתם שימש עם מרי חיים בן שלמה אביץ' ומרי דוד נכד מהרי"ץ.
היה מגדולי הלמדנים במחצית הראשונה של המאה הי"ט, היה בקי בש"ס ובפוסקים וידע בע"פ את רוב סוגיות הש"ס עם פירוש רש"י, הקדיש את רוב זמנו בלימוד תורה והנהגת הציבור.
העמיד תלמידים רבים, ומגדולי תלמידיו: בנו מרי שלמה - הרב הראשי והראב"ד אחריו, מרי חיים קורח, מרי שלום חבשוש, מרי שלמה צאלח - הרב הראשי בסוף המאה הי"ט, ובניו האחרים: מרי אברהם ומרי יחיא.
הוא תיקן תקנות שונות, כמו צמצום ההוצאות בחתונה ושמירת גדרי המוסר ביום שני, ז' באייר תקפ"ח (1828), חתומים: מרי יוסף קארה, מרי יחיא אביץ' ומרי דוד נכד מהרי"ץ. הוא מינה שוחטים ופיקח על השחיטה, ובשנת תקצ"ה (1835) מינה את ר' שלום בן יהודה מנצורה לשד"ר לבדוק רבנים ושוחטים. שבשנת תרי"ד (1854) נבחר לנשיא יהודי צנעא. כתב מכתבי סיוע לאישים כמו ליהודה שחב עקב מצוקתו הכלכלית באדר תקצ"ו (1836).
אתו בהנהגת הקהילה שימשו שני הנשיאים המפורסמים: מרי אברהם בן שלום אלשיך וכן ר' יחיא בן יהודה צאלח, שהיה גזבר ההקדש ובהמשך נשיא הקהילה.
הוא המשיך את דרכו של רבו מהרי"ץ הן בהנהגת הציבור ביושר, בענווה ובכשרון רב, ואף בשמירת המסורת הקדומה בתימן. זאת למרות היותו מתפלל בנוסח השאמי, בעוד שרבו מהרי"ץ הוא מייסד נוסח הבלדי.
בפולמוס הגדול בעניין ברכת המוציא בסעודות רבים תמך בשיטת מהרי"ץ, לשמר את המסורת הקדומה, שאחד יכול לברך לכל המסובים.
מתורתו ידועים לנו חיבורו @44"זבחי אלהים"@55 - קונטרס העוסק בהלכות שחיטה ותשובות ופסקי דין רבים. הקונטרס נעתק פעמים רבות בתימן והיה נפוץ בתימן, ואף זכה לקיצור ע"י ר' דוד עראקי. שני הקונטרסים נדפסו בבני ברק תשמ"ד ע"י מרי שמעון צאלח.
תשובותיו ופסקי דין רבים שכתב התגלו בעבר, וממשיכים להתגלות מידי פעם: בשנת תקע"ג (1813) הוא חותם עם מרי יודא משה רצאבי בעניין שטר חוב; לפני שנת תרע"ח (1818) כתב פס"ד לבי"ד עדן עם מרי יוסף נקאש (אשר נפטר בשנה זו), מרי אברהם מנזלי, מרי יחיא אביץ' ומרי יוסף בן סעיד ג'מל; בשנת תקפ"ד (1824) הוא חתום על פס"ד בעניין חלוקת רכוש עם מרי יחיא אביץ'. בשנת תקפ"ו (1825) הוא חתום עם הדיין מרי אברהם מנזלי בנושא בית הכנסת ג'זפאן בצנעא, בשנת תר"א (1841) הוא חתום עם הדיין מרי יחיא בן שלום כהן בעניין מכירת בית, בשנת תר"ד (1844) הוא חתום עם מרי יחיא כהן בנושא צוואת בית, ובשנה זו הוא חתום עם מהרי"ץ בן יעקב בעניין היזק שכנים חלון מול חלון.* תשובות רבות נמצאות גם בקרב חכמי תימן אחרים. מרי סעיד בן סעיד בוטא מהישוב ג'בר שבמחוז צעפאן בהרי חראז מצטט שתי תשובות שלימות בספרו לקח טוב: "וזה לשון תשובת כמהר"ר יוסף קארה שפתים ישק משיב דברים כדין וגם כהלכה" (ע' רל"ד), וכן "אחר זה מצאתי להרב מ"ו יוסף קארה שהעיד על מהרי"ץ שהיה מכשיר בלי פירוק" (ע' רנ"ד ורס"א).
הלכות משמו מצאתי גם בכת"י שהובא לארץ מאזור חג'בה, ואשר נכתב במאה הי"ט באזורים שונים ובזמנים שונים. מרי יוסף קארה גלה מצנעא והתארח באחד הבתים.
בכה"י מספר פסקאות בהם הוא מוזכר, ושם כתוב:
"וזה טעם מנחל קדומים... ע"כ שמעתי אותו מפי מופת הדור אב ב"ד מהר"ר יוסף אלקארה נר"ו".
משמע, שהדברים נכתבו קודם לשנת תר"ט (1849), כשהיה עדיין בחיים. במקום נוסף:
"עוד טעם אחר שמעתי אותו מפי הגאון מ"ו אב ב"ד יוסף אלקארה יצ"ו שנתאכסן אצלינו לאחר גמר הסעודה אמר מזמור הללויה אשרי איש ירא את ה', וזהו ברכת המתאכסן אצל חברו צריך לאמרו אחר המזמור התדיר לפי שהתדיר קודם וטוב למשכילים ואשריו מי שאוחז מנהג זה (ע"כ), דברי פי חכם חן".
כתב צוואה סמוך למותו בה חילק את רכושו לשלושת בניו. הצוואה נכתבה בפנקס בי"ד צנעא ופורסמה בספר סערת תימן.
אהרן קאפח כתב קונטרס שלם על מרי יוסף קארה, תולדות חייו ותורתו. לאחר פרסום הקונטרס מצאתי תשובות רבות נוספות, ויש צורך להשלים או לייחד לו חיבור נוסף.
נפטר בצנעא ביום שלישי, י"ז באלול תר"ט (1849).