מצ'מוני, יוסף בן סעדיה

ר' יוסף בן סעדיה מצ'מוני נולד במרכז תימן בשנים תרכ"ה-תר"ל (1865-1870) בערך. בהיותו נער עלה עם שיירת העולים לירושלים בשנת תרמ"א (1881).

בזכרונותיו הוא כותב, כי "בשנת תרמ"א בחודש רחמים אלול נתפשטה השמועה בארץ תימן העליון (הצפונית) כי רשי"ל (רוטשילד) קנה קרקע גדולה בארץ ישראל... ומן הסביבה יצאה מעיר חאפ'ד נשיאה הנכבד הרב סעדיה בן הרב יוסף סעדיה מצמוני אשר מכר כל מטלטלי דניידי...".

אביו היה, כנראה, ראש הקהילה היהודית בחאפיד שבמרכז תימן.

המצב בירושלים היה קשה מאוד בשנים אלו. הייתה שיטת "החלוקה", הספרדים דאגו רק לספרדים והאשכנזים דאגו רק לאשכנזים, ויהודי תימן נשארו קרחים, לא מצאו סיוע ופרנסה, וחלקם כמו ר' אברהם אלשיך חזרו לתימן. יהודה ניני, פרסם את זכרונותיו, ובהם תיאור הקשיים המרובים שנתקל בהם.

הוא התיישב בכפר השילוח, והיה מוכתר - ראש הקהילה היהודית בכפר עד שנת תרצ"ו (1936). המצב היה קשה ביותר, היהודים התימנים גרו במערות ובנקיקי סלעים בשיפולי הר הזיתים שבירושלים סמוך לכפר הערבים סילואן. פרומקין, שיחסו לתימנים היה טוב, התאמץ מאוד לסייע להם, הקים את חברת "עזרת נדחים", בועז בן יהונתן מזרחי נידב חלקת אדמה בשיפולי הר הזיתים, ובסיוע תרומות נבנו שישים וחמשה בתים ומספר מוסדות ציבור. הכפר הגיע לשיא גודלו בשנת תרצ"ו (1936), ובעקבות המאורעות בשנה זו פינו יהודי תימן את המקום.

בשנת תרס"ב (1902) יצא בשליחות כשד"ר לתימן ולהודו.

לא ידוע מתי נפטר, אך היה זה לא לפני שנת תרצ"ו (1936).