מסורי, סעדיה בן עודד*

ר' סעדיה בן עודד מסורי נולד בשנת תרס"ז (1907) במחוז בעדאן שבדרום תימן. הוריו נפטרו בילדותו והוא גדל אצל דודו.

עלה לארץ בשיירת העולים הגדולה ממחוז בעדאן, אשר יצאה בפורים תרע"ב (1912). לאחר חג הפסח הגיעו באנייה ליפו והתיישבו במושבה חדרה. זכו ליחס אכזרי מצד איכרי חדרה היהודים, הם שוכנו תחת כיפת השמיים ורוב הילדים מתו. בשלהי תרע"ג (1913) יזמה קק"ל הקמת ישוב ליוצאי תימן באזור חדרה, והוא ומשפחתו ויוצאי תימן רבים היו ממייסדי נחליאל, ע"ש שזכו בנחלת אל, וע"ש הנחל שזרם בסמוך.

הוא הוסמך לשחיטה בטבת תרפ"ד (1924), ועל ההסמכה חתמו גדולי החכמים: הרב קוק, הרב עוזיאל, הרב פרנק ועוד. הוא שילב את שמירת התורה עם ישוב הארץ ופיתוח החקלאות.

הוא התגורר בנחליאל, והיה ממייסדי המושב אלישיב שבשרון. התפרנס מחקלאות, ונחשב אחד המומחים הגדולים ביותר להרכבות, לזנים ולגידולים. הוא כונה "איש האתרוגים משכונת נחליאל", ע"ש האתרוגים המפוארים ביותר אשר גדלו בפרדסיו. היה נוהג לומר, כי האתרוג הוא הפרי היפה ביותר בעולם, "ועל האתרוג התימני יש עדיין סימן נשיכה של חוה אמנו".

נפטר בישובו בכ"ט בתשרי תשמ"ה (1984). בנו אליעזר הוציא את הספר שכתב.