מנזלי, שלמה בן סעדיה
מרי שלמה בן סעדיה מנזלי נולד בצנעא בשנת ש"ע (1610). לא ידועים פרטים על חייו בצעירותו.
מצאתי שלושה כתבי יד אשר העתיק, ושניים מהם העתיק קודם למינויו לדיין: שו"ע טור או"ח בשנת תי"ג (1653), ספר דרך החיים בשנת תי"ט (1659) וספר ההפטריות בשנת תל"ז (1677).
בין שנת תכ"א (1661) לשנת תכ"ז (1667) מונה לדיין בצנעא, שכן בשנת תכ"א (1661) שמו אינו מופיע ברשימת הדיינים, ואת חתימתו מצאתי לראשונה בשנת תכ"ז (1667), לאחר חתימת הדיין מרי יוסף בן סעדיה אללדאני. שנתיים לאחר מכן הוא חתום על פס"ד, לאחר הדיין מרי אהרן בן דוד כהן. שנה לאחר מכן, בשנת ת"ל (1670) הוא חתום ראשון, ואחריו מרי שלום בן משה ד'מארי. בשנת תל"א (1671) הוא חתום שלישי לאחר הדיינים מרי אהרן בן דוד כהן ומרי שלום בן סעדיה צעדי. בשנת תל"ח (1678), שנה לפני גלות מוז"ע הוא חתום שני לאחר מרי אהרן בן דוד כהן.
מסקנתי, כי לפני גלות מוז"ע שימש דיין ועדיין לא שימש ראב"ד, למרות שהוא חתום ראשון בשנת ת"ל (1670), כנראה, שהראב"ד לא חתם על פס"ד מסיבה כלשהי.
לאחר גלות מוז"ע, בשנת תל"ט (1679), מונה לראב"ד הקבוע הראשון מזמן הגלות. בכל פסקי הדין עד לפטירתו הוא חתום תמיד ראשון. מצאתי את חתימתו על כתובה משנת תמ"ד (1684), ופסק דין משנת תמ"ז (1687) העוסק במכירת שליש באר מים. אחריו חתום מרי זכריה-יחיא בן אברהם הלוי (אלשיך).
מתורתו נותרו בכתובים שלושה: הראשון, פירוש קצרצר לספר ההפטריות על דרך הדרש ומסורה הכתוב בשולי הדפים, העתיק וכתב בצנעא בשנת תל"ז (1677) (כת"י ירושלים 6875°4).
חיבורו השני הוא סידור שכתב ואשר לא הגיע לידינו. הסידור ידוע מתוך מספר הפניות שמפנה אליו מהרי"ץ. מהרי"ץ מסתמך עליו, למשל, באמירת הנוסח "החדש" של סדר העבודה, ולא כנוסח הקדום שחיבר ר"א אבן עזרא. את ההפניות פירטתי בספרי על מהרי"ץ.
חיבורו השלישי הוא "אגרת הבשורות", אשר חיברו חכמי צנעא לאחר גלות מוז"ע, והיא למעשה, איגרת המפרטת תקנות שתיקנו החכמים כדי לשפר את המצב הדתי הקשה שנוצר לאחר הגלות הקשה. האיגרת לא הגיעה לידינו במלואה ובמקור, והיא ידועה לראשונה מהפניות מהרי"ץ, שראה את האיגרת במקור, והוא מפרט הלכות בהקשר לשבע ברכות של חתן. מהרי"ץ מסיק שלוש מסקנות מהאיגרת: אומרים ז' ברכות גם ללא סעודה, מברכים שבע ברכות גם בבית אחר ומברכים שבע ברכות גם במנחה.
בשנים האחרונות פרסם הר"י צוברי מספר תקנות מתוך האגרת. בהעתק של האגרת כתב יחיא קארה, כי לאחר הגלות התאספו כל החכמים וראשי הציבור שנותרו בחיים, וקבעו את מקום התפילה העיקרי בבית הכנסת שבנה הדיין מרי זכריה-יחיא הלוי (אלשיך). כמו-כן כתוב, כי תיקנו להתפלל מוסף של ר"ה גם בלחש, בשונה מהמנהג הקדום שהיה להתפלל תפילה אחת בקול. וכן תיקנו חלק מהחכמים וביניהם מרי שלמה מנזלי, מרי יחיא הלוי, מרי משה קטיעי ומרי שלום טוילי לתקוע מאה קולות בשופר, הכוללים גם שלושים קול במוסף בלחש, אך רוב הציבור לא קיבלו חלק זה בתקנה.
נפטר בצנעא בשנת ת"ן (1690), כעשר שנים לאחר גלות מוז"ע.