דוד בן אברהם

מרי דוד בן אברהם שימש חכם וכנראה דיין, וממנהיגי הקהילה היהודית בצנעא במאה הט"ז. לא ידועה שנה מדויקת. הרע"מ קורח פרסם בספרו סערת תימן תקנה קדומה שחוברה ע"י חכמי צנעא. הוא קבע את זמנו לפני כארבע מאות שנה בערך, בזמן שחיבר את ספרו בשנת תשי"ד (1954), דהיינו אמצע המאה הט"ז.

התקנה עוסקת באיסור לשהות בשמחת מצווה, חתונה, מילה וכדומה לאחר ברכת המזון, שכן הדבר גורם להפסד וצער גדול לבעלי הסעודה. כמו-כן, התקנה מטילה קנס של חמישה זהובים להקדש על מי שיעבור על תקנת חכמי צנעא. בתקנה מוזכר שאין לשמש בסעודה שלא ברצון בעל הבית. כנראה, שהייתה תופעה שהכבידה מאוד על בעלי השמחות, ומרוב מסובים היו נשארים רבים לאחר הסעודה, וכן לא מוזמנים הסתננו לסעודה באמצעות ההגשה. תקנות לצמצום הוצאות הסעודה תוקנו בתימן מספר פעמים.

על התקנה חתומים תשעה חכמים, ומרי דוד בן אברהם חתום שלישי. מסתבר, כי שלושת החותמים הראשונים הם הדיינים, ושאר החותמים הם מחכמי הקהילה וממנהיגיה.

להלן קטע מהתקנה מתורגם לעברית:

"הסכימה דעת קהילת ישראל הגרים בצנעא ישמרם ה' יתעלה ויחיה אותם: שלא יישאר שום אדם לשבת בבית המשתה אחר ברכת המזון, בין שהיה בית משתה, חתונה או מילה, או זולת זה... וזה לפי שנגרם הפסד וצער גדול לבעל הבית ומעשים רעים שאין ראוי לזכרן... ושלום.

דוד בן אברהם הכהן יש"ל, שלום בן שלמה יש"ל, דוד בן אברהם, יוסף בן סעדיא, חטר בן יוסף, ישועה בן עמר, יוסף בן אברהם הכהן, סעדיא בן יוסף הכהן, יוסף בן סעדיה".