גרידי, סעדיה בן מעודד(?)

מרי סעדיה גרידי היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר ד'מאר שבמרכז תימן, וקיימת הסתברות שאף היה ראב"ד ורב ראשי. שכן בנו, מרי יחיא, היה רב ראשי וראב"ד, וכמקובל בתימן, פרט אולי לצנעא, כי התפקיד עבר מאב לבנו בין המשפחות המיוחסות ביותר. נולד, כנראה, בתחילת המאה הי"ט בעיר ד'מאר.

בניו הנוספים הם ר' יוסף שפעל בסוף המאה הי"ט בעיר, ובנו מעוצ'ה כדלקמן.

מצאתי גם כתב יד אשר העתיק בעיר בשנת תרי"ב (1852). כה"י הוא ספר הזוהר לכל חמשה חומשי תורה, שי"ב דפים, ומועתק מדפוס לוורנו תקנ"א (1791). בשער הספר לחומש במדבר כתוב: "ונעתק פה עיר ד'מאר יע"א בשנת ויא@44מ@55ר א@44ל@55ה@44י@55ם @44יהי או@55ר @44ו@55י@44ה@55י אור לפ"ק (=בקס"ג לשטרות, תרי"ב - 1852)".

את שם הסופר למדתי מהכתוב בתחילת חומש בראשית: "וזה חלקי מכל עמלי קניתי זה ספר הזוהר כתיבת יד כבוד אבא מו' סעיד אלגרידי תנצב"ה... היום יום כ"ז לחודש טבת בר"ו (לשטרות, תרנ"ה - 1895)... הצעיר מעוצ'ה בן מ"ו סעיד אלגרידי".

כלומר, מעוצ'ה בן מרי סעדיה גרידי קנה את הספר, כנראה, מאחיו לאחר חלוקת הירושה, ומפרט כי אביו הוא המעתיק, וכי כתב בכ"ז בטבת תרנ"ה (1895). הוא כותב על אביו תנצב"ה, משמע, שאביו לא היה בין החיים בתאריך זה.

והדברים מסתברים, שכן בנו, ר' יוסף, פעל וחתם על כתובה בשנת תרמ"ט (1889) ובנו ראב"ד מרי יחיא נפטר בשנת תר"צ (1929). יתכן והעתיק גם תורה בשנת תר"ד (1844) (ע"ע הבא), וא"כ, ניתן לדעת את ייחוסו סעדיה בן מעודד בן שלום.

נפטר בעיר דמאר לפני כ"ז בטבת תרנ"ה (1895).