תרכים

תרכים

תימן נכבשה פעמיים על ידי התורכים והיוותה חלק מן האימפריה העות'מאנית: 1540 (לערך)-1635; 1872-1918. בפעם הראשונה הם גורשו מתימן לאחר המרד בראשות האמאם אלקאסם, מייסד השושלת הקאסמית של האמאמות הזיידית, שהחל ב-1590, ובפעם השנייה כשהתפרקה האימפריה עם סיום מלחמת העולם הראשונה. בסוף 1910 נחתם הסכם דעאן לאחר מרד שהחל ב-1891 בראשות האמאם מוחמד חמיד אלדין מייסד השושלת האחרונה של האמאמות הזיידית. על פי ההסכם, שבוצע רק ב-1913, הוכר האמאם יחיא, בנו של האמאם הקודם, כבעל סמכות שלטונית בענייני פנים, כולל היהודים. בשתי התקופות שופר מצב היהודים תחת שלטון התורכים לעומת מצבם בימי האמאמים והתחזקו קשריהם עם קהילות יהודיות מחוץ לתימן, אך מצבם החמיר עם צאת התורכים מן הארץ לאחר שהמוסלמים המקומיים האשימום בשיתוף פעולה עם הכובש הזר.