עדן

עדן

עיר נמל חשובה בדרום תימן השולטת על המעבר מים-סוף אל האוקיינוס ההודי. מראשית המאה העשירית עד אמצע המאה ה-13 שימשה הנמל העיקרי במסחר מאגן הים התיכון להודו והיתה בה קהילה יהודית גדולה, מקום מושבה של משפחת נגידי תימן. מאז שימשה מוצא ליהודי תימן אל הקהילות היהודיות באגן הים התיכון ובהודו. הנגיד אברהם בן הרמב"ם במאה ה-13 ואחד מצאצאיו, יהושע הנגיד במאה ה-15, השיבו על שאלות חכמי עדן. המפורסם שבהם ר' דוד עדני בעל מדרש הגדול שחי במאה ה-14. המשורר אברהם בן חלפון חי בה במחצית הראשונה של המאה ה-13. חשיבות הקהילה פחתה עם עלייתה של מוכ'א כעיר נמל על חוף ים-סוף במערב תימן במאה ה-17 אך גדלה מחדש לאחר כיבוש העיר על ידי הבריטים בשנת 1839. יעקב ספיר שביקר בה בשנות ה-50 של המאה ה-19 מצא בה יהודים העוסקים בצורפות, באריגה, בנגרות ובמסחר. הנהגת הקהילה היתה נתונה בידי משפחת משה (מיסה), המפורסם בה הוא בנין משה. ב-1891 נוסד בה דפוס עברי ונדפסו בו ספרי הלכה וליטורגיה פיוט ותפילה כמנהג עדן ותימן. בהיותה עיר בינלאומית התיישבו בה יהודים רבים ממוצא ספרדי וניכרה בה השפעת מנהגי ספרד. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20 שימשה עיר מקלט לאלפי יהודים מתימן בדרכם לא"י לאחר שהאמאם אסר על העלייה ארצה. הקהילה היהודית בעדן, ובראשה משפחת משה העשירה, הגישו לפליטים אלה סיוע רב. רוב בני הקהילה היהודית עלו לא"י. ב-1967, עם קבלת עצמאותה מידי הבריטים, היגרו בני הקהילה ברובם לאנגליה והקימו קהילה עדנית בלונדון. תיאור מפורט ומהימן של חיי הקהילה והעיר בכללה הותיר מהלל העדני בספרו 'בין עדן לתימן'.