התאחדות התימנים בארץ-ישראל

התאחדות התימנים בארץ-ישראל

נוסדה ב-1922. מנהיגיה הראשונים: ז' גלוסקא (עד 1960), א' טביב וש' כהן הרמתי. הוקמה כמחאה על כך שהתימנים לא זכו לייצוג ראוי בהסתדרות ולאפשרויות התיישבות בדומה לאחרים. מאז הקמתה החלה התקרבות התימנים לחוגים האזרחיים. במשך שנים התנהל מאבק חריף בין אלה שפרשו מן ההסתדרות ונשארו נאמנים לתנועת העבודה לבין אלה שהקימו את ההתאחדות וראו עצמם כנציגים בלעדיים של התימנים. פעילותה ניכרה במיוחד בתקופה שקדמה להקמת המדינה והשגיה החשובים טיפול בעלייה ובקליטתה בעיר ובכפר. פעמים מספר היו נסיונות כושלים לגשר בין ההתאחדות לבין פעילי ההסתדרות התימנים. המאבק החריף בשלהי מלחמת העולם השנייה, כשרבו העולים מתימן. אנשי ההסתדרות בהנהגת י' ישעיהו הצליחו לדחוק את רגלי ההתאחדות בהסתייעם בממסד הציוני שבראשו היו אנשי תנועת העבודה. עם קום המדינה היו ראשי ההתאחדות: יו"ר - גלוסקא, מזכיר - ש' גרידי וגזבר - יוסף כהן. לכנסת הראשונה נבחר מטעמה גלוסקא, לכנסת השנייה גרידי, ובכנסת השלישית לא עברה את אחוז החסימה. המאבק עם ההסתדרות גבר לאחר הקמת המדינה ובמשך שנות החמישים רבו ההתפצלויות הפנימיות בקרב התימנים בסיוע המפלגות הגדולות. כוחה של ההתאחדות נחלש גם על ידי יוצאי תימן שפעלו ברשימות אחרות. התמוטטותה המוחלטת באה בעקבות הכישלון בבחירות לכנסת השלישית, פטירת מנהיגה גלוסקא ומחלוקת בקרב אלה שנותרו בה.