בלוג יהדות חברה וקהילה

השליטים הערבים המקומיים עמדו מהר על טעותם בהגליית היהודים ממחוזותיהם. הפגיעה הכלכלית במוסלמים ובכלכלה המקומית היו קשים מאוד, שכן היהודים היו בעלי מלאכה ואומנים יחודיים שבלעדיהם לא יכלה הארץ להתקיים.

הפניה והלחץ לאימאם הגיעו מצד מושלי המחוזות שבראשם מושל העיר עמראן. הם באו לפני המלך ודיברו בשבח היהודים, בקוראם למלך להשיבם  בהקדם מאחר שהנזק שנגרם קשה מנשוא. המלאכות ההכרחיות שהתמחו בהן היהודים היו: עיבוד עורות, חייטות, נגרות, נפחות, קדרות, בניית תנורים, פחחות, תכשיטנות ועוד ועוד. למעשה בתקופת גלותם המדינה שותקה. המושלים הציגו את בקשתם בפני האימאם כאינטרס עליון של המוסלמים, שכן היהודים משרתים אותם במלאכותיהם. המלך נעתר לבקשותיהם ולאחר שנת גלות שלמה הותר ליהודים לחזור למחוזותיהם.

בתמונה: יהודים בעיר מנאכ'ה תימן 1931

בגלל הטרגדיה הנוראה שפקדה אותם בשנה זו, היו כפרים שלמים שחוסלו ונעלמו ולכן נאלצו מתיישבים רבים להתאחד ולגור בכפר אחד במקום בשלושה כבעבר. הכפרים הנטושים נשארו לגויים. לעומת זאת, בעיר הבירה צנעא נאסר עליהם לשוב לשכונתם המקורית וניתנה להם רשות לקנות חלקות אדמה מחוץ לחומה, בצד המערבי של העיר במקום של גנים ופרדסים, בשטח פתוח ופרוץ, שחיות רעות פקדו אותו.לפיכך מקום זה היה מכונה בראשונה "ביר אלסמע" ובלשון הערבית המדויקת " אלצ'בע", כלומר – באר הצבועים, ע"ש חיה מסוכנת זו שהיתה פוקדת מקום זה תכופות. ברבות הימים כונתה שכונה חדשה זו "קאע ביר  אלעאזב"  הרובע ע"ש "באר הרווק" (מבוסס על אגדה מקומית), או כפי שכונתה בפי הערבים "קאע אליהוד" (רובע היהודים).

לימים בנו היהודים את השכונה כשהבתים צמודים אחד לשני על מנת להגדיל את מקדם הבטחון מפני שודדים וליסטים, כך שיכלו לברוח גם דרך הגגות מאחד לשני ולמצוא מסתור ומחסה אצל האחר בשעת הצורך. משגדלה והתרחבה השכונה הקיפוה היהודים בחומה, לשם הגנה, שהגיעה עד לחומה הישנה. הרובע היהודי נתקיים 270 שנה עד עלייתם ארצה בקום המדינה. רובע יהודי זה מונצח  בכל הכתובות ושטרות עסקיים שנכתבו בתקופה זו בשם: "מתא קאע ביר אלעזב דעל בירין דמיין נבעין דילה מותבה", שפירושו: מקום מושב "ביר אלעזב" היושבת במקום שבו בארות מים נובעים משלהם.

בשלב הראשון, טרם נבנתה להם החומה מסביב, ביקשו היהודים להגביה בתיהם והגישו לשם כך בקשה מיוחדת לשליט כי המקומיים התנגדו להם. הוא נעתר לבקשתם בתנאי שלא יעברו את גובה בתי הגויים.

על ההתארגנות הקהילתית בישוב היהודי  המתחדש – בפוסט הבא.