ארץ-ישראל

ארץ-ישראל

על פי מסורת יהודי תימן גלו ממנה בשילהי ימי הבית הראשון ואף דחו את קריאת עזרא הסופר לשוב אליה בראשית ימי הבית השני לפי שצפו שגם הוא עתיד ליחרב. על פי עדויות שונות, המפורסמת שבהן קברי בני חמיר בבית שערים מראשית המאה השלישית, היה קיים קשר הדוק בין גולת תימן לבין המרכז היהודי בא"י בתקופת המשנה והתלמוד. במסגד בכפר בית חאצ'ר הסמוך לעיר תנעם ממזרח לצנעא נתגלתה גם הכתובת המקיפה ביותר של משמרות הכהונה, ככל הנראה מן המאה השישית, המעידה על הגירת משפחות כוהנים בתקופה זו מא"י לתימן. על פי מסורות מאוחרות היו יהודים מתימן עם צבאות המוסלמים בירושלים בעת כיבושה ב-635. מגעים יותר הדוקים היו במאות ה-12-13, ומתעודות הגניזה אנו למדים על קיום בית כנסת של יוצאי תימן בירושלים בתקופה זו. ר' עובדיה מברטנורה מוסר על עליית קבוצה גדולה מתימן לירושלים באמצע המאה ה-15. מאז מצויות עדויות על עליות של בודדים מתימן, המפורסמים בהם ר' שלמה עדני ב-1570 ור' שלום שרעבי ב-1740. את השפעת המרכז היהודי בצפת לתימן הביא ר' זכריה צ'אהרי שביקר במקום וחזר לתימן בשנות השישים של המאה ה-16. מאז התקיים קשר רצוף באמצעות מערכת השד"רות, לפי שיהודי תימן נודעו כתורמים נדיבים למען היישוב בא"י. מאז 1881 החלה העלייה בהמון (מעליית תרמ"ב ועד עליית על כנפי נשרים).