ארבה (ג'ראד)

ארבה (ג'ראד)

יהודי תימן נהגו לאכלו לפי שהוא מותר מן התורה (ויקרא יא, כב) ומסורת בידיהם מה הם הסוגים המותרים. בנוח הארבה עם שקיעת החמה מעל הגגות צפו מקום מנוחתו ולפני הזריחה יצאו כל בני המשפחה לאספו ולצלותו בתנור. נחשב מאכל מעדנים. ההתקהלות לאיסוף הארבה היתה שעה של שמחה וקלות דעת שאפשרה התקרבות בין הצעירים לצעירות. שיר לארבה: "יא ג'ראדה אום ארבע / אנתי תטירי ואנא אנבע" (תרגום: הוי חגבה בעלת ארבע [רגליים] / את תתעופפי ואני אקפץ). מכאוע - כינוי לרגלי הארבה שאינן אכילות משום שאין בהן ממש, כלשון הפתגם: "אלג'אוע יאכל מכאוע" (תרגום: הרעב אוכל אפילו רגלי ארבה).