אעלה בתמר

אעלה בתמר

כינוי לעלייה הראשונה של יהודי תימן, על פי הכתוב בשיר השירים ז, ט, "אמרתי אעלה בתמר", בתמר=בגימטריה תרמ"ב (1882), היא שנת העלייה הראשונה. אין כל מקום להנחה המקובלת כאילו ציפו יהודי תימן לגאולה בשנה זו, שכן עולי תימן הראשונים בתקופה החדשה הגיעו לירושלים כבר באב תרמ"א (אוגוסט 1881). מקור הכינוי בציון השנה במכתב שכתב ר' יחיא צארום, מראשי שיירת העולים הגדולה הראשונה שיצאה מייד לאחר חג הסוכות תרמ"ב (אוקטובר 1881), אל ידידו ר' יחיא קאפח בצנעא, לאחר שהמושל התורכי עיכבם במשך חודשים רבים בחודידה ולא יכלו להמשיך בדרכם לא"י. בשל כך התפזרה קבוצת העולים אך בסופו של דבר, בראש חודש ניסן תרמ"ב, הגיעו רובם לירושלים דרך הודו ומצרים, עניים ומרודים, לאחר שעברו תלאות רבות וכלה כל ממונם. עלייה זו הקדימה במספר חודשים את העלייה הראשונה ממזרח אירופה הידועה בשם עליית ביל"ו. העולים כולם, למעט בודדים, היו מקהילת צנעא וכולם התיישבו בירושלים.