אע"פ שמסורת ההגייה שלבני תימן היא בבלית ביסודה ולכן אינה תואמת ואינה צריכה להתאים למפעל בעלי המסורה מדבי ר"מ בן אשר ובן נפתלי, לא נמנעו בני תימן לקלוט מנהגים ארץ-ישראליים כשהוד קדומים חופף עליהם (כאחיזה בציציות בק"ש וכדו') האם כזו היא המשמעות הייחודית שהוענקה לסנדק הברית בקהילות ישראל? התשובה היא- לא. ונבאר: המנהג לצרף למעמד המילה "כסא של אליהו" נזכר כבר בפרקי דר"א פ"כט (רמב"ם יחס מדרש זה לר"א הגדול, אך במחקר מקובל שנתחבר במאה ה-8 אע"פ שלעתים מקורותיו קדומים בהרבה.
דומה שאין לך מנהג שעם כל עתיקותו "זכה" לביקורת רבה- כמנהג הכפרות, ועדיין לא פסק מלהתקיים. המנהג כנראה בבלי במקורו נזכר כבר בתשו' למר ששנא גאון (שמו המלא: "משרשיא בר תחליפא" נפטר ב689 ומשם לגאונים נוספים כר' משה גאון ורב האי) והגאון מתאר בפירוט את אופן הביצוע: מניח התרנגול על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה וזה חילוף זה ומצטט פסוקים...ועושה כסדר הזה ז' פעמים ואח"כ אומר זה יצא למיתה תחת זה, תכנס אתה פלוני בן פלוני לחיים ולא תמות ועושה כסדר הזה ג' פעמים וסומך ידו עליו ושוחטו לאלתר, תבנית תכף לסמיכה שחיטה.
בעבר לא היתה שאלת גילוח הזקן מעשית כ"כ מלבד נזיר ביום תגלחתו והמצורע ביום טהרתו לא נזקקו גברים לגלח זקנם ואדרבה "הדרת פנים- זקן"(שבת קנב,א) עד כי רבי אבהו נחשב ליפה יותר מר' יוחנן שכידוע היה יפה ביותר כיון שהדרת פנים לא היתה לר' יוחנן(ב"מ פד,א) ופי' רש"י- זקן- והכוונה שלר"י לא היה זקן מגודל ומטופח כמו שלר' אבהו.
בעידן החדש, עת התפשטה גם במחוזותינו האופנה המודרנית לגלח את הזקן, נהפכה שאלה זו למעשית ביותר:
ספרו של ד"ר אפרים יעקב המונח בזה לפני הקוראים הוא פרי יגיעה רבת שנים שבמהלכן השכיל מחבר הספר ללקט את אבני בניין הנחוצות להעמדת תיאור מקיף של מקומה של הקבלה בתימן. נדבכיו של בניין זה הם ששת פרקי הספר, המשרטטים את קווי המתאר של הנושא ואף חודרים אל מעמקיו. הספר פותח בפרק מבוא המתאר את תהליך דחיקתה של המסורת הפילוסופית בתימן מפני הקבלה, שקרנה החלה לעלות שם במאה השש עשרה.
ספרו של ד"ר אפרים יעקב המונח בזה לפני הקוראים הוא פרי יגיעה רבת שנים שבמהלכן השכיל מחבר הספר ללקט את אבני בניין הנחוצות להעמדת תיאור מקיף של מקומה של הקבלה בתימן. נדבכיו של בניין זה הם ששת פרקי הספר, המשרטטים את קווי המתאר של הנושא ואף חודרים אל מעמקיו. הספר פותח בפרק מבוא המתאר את תהליך דחיקתה של המסורת הפילוסופית בתימן מפני הקבלה, שקרנה החלה לעלות שם במאה השש עשרה.
