מוסלמים

תליון רקה

תליון רקה, אחד מתוך זוג, נפוץ באיכויות ובטכניקות צורפות שונות בתימן הכפרית.

תליוני רקות

תליוני רקות אותן ענדה הכלה היהודייה מצפון תימן יחד עם השנוף המהודרים (ראו פריט 11.AHT.119-120)

תכשיט מצח

תכשיט זה נדיר, ובמזרח תימן התחתונה נהגו כלות לענוד אותו על מצחן.

הוא מורכב משתי שרשראות חניישה אחוזות בלוחיות הנושאות תליונים. שרשראות חניישה היו מעיטורי הקרקוש (ברדס) היהודי מצנעא.  

בית קמיע מלבני

תליון קמיע מלבני אינו נפוץ כמו הגלילי. הוא מעוטר בדגם מעגלי עם כיפת גרנולציה במרכז. בצדו הימני – מכסה, בתוכו נהגו לתחוב קלף או פיסת נייר עם נוסחה מאגית, צמר גפן מבושם או ענפי פיגם (שד'אב), היעילים נגד עין הרע (חדרה).

בית קמיע

בית קמיע גלילי היה נפוץ בתימן, חוצה דת, גיל ומגדר. גיוון הגרסאות הוא עצום, הן בגודל, בעיטורים ובשילוביו בענקים שונים (דקה, כשח, לאזם, משחטה, טוק ועוד). 

כוחו המאגי רב, גם אם לא הכיל נוסחה מאגית על קלף או פיסת נייר. בצנעא היהודית ענדו אותו רק פעוטות וכלות ומוסלמיות, ואילו ברחבי תימן היה נפוץ בקרב יהודים ומוסלמים. הגבר המוסלמי ענד אותו על חגורתו.

בית קמיע

(1) בית קמיע, כסף והדפסה. צנעא, תימן הכפרית. ראשית המאה ה-20. צילום: מרים גבעון.

(2) אם ובנה. האם עונדת חרוזי קחאט, הבן חובש קרקוש כ'ראיט ועונד בית קמיע גלילי מכסף (כתאב, חרז), וחישוק ברזל (טוק) עם לוח שעליו נוסחה מאגית: "שדי שמע ישראל ה' אלוהים אחד". עדן 1949. צילם: אל טיילור, ארכיון הג'וינט.

(3) שלושה קמיעות (חרז, כתאב, לוח), מתוך עבודתו של שמעון גרידי "עדיי יהודי תימן" (כתב יד 1253V, הספרייה הלאומית).

 

ענק חזה

גירסה של ענק דקה (השוו פריט 11.AHT.72) משופעת בקמיעות: בית קמיע גדול במרכז, ושניים קטנים – בצדדים; ובעיטורים סמליים על חרוזי הכסף - דגם עדשה (בלסנה – גרגר כסף מוקף בחוט קפיצי או חוט שזור) ודגם שעורה (שעיריאת), שנועד להדביק את העונדת בפוריות הדגן; ואילו בכוחם של חרוזי ה"ענבר" (כהרב = חשמל) למשוך את הכוחות הקוסמיים המטיבים. 

ענק חזה

ענק זה נפוץ ברחבי תימן, ושמותיו השתנו מאזור לאזור (במרכז - דקה, ר' דקק או כשח, ר' אכשאח), הוא מורכב מחרוזי כסף גדולים (בצנעא - קחטה, קחאט, בד'מאר ובתימן הדרומית – חסכ) ולעתים בשילוב עם חרוזי ענבר. חרוזי הכסף עוטרו בדגם עדשים (בלסן) או בדגם זרעוני שעורה (שעיריאת).

ענק חזה

ענק זה מורכב מחלקים שאיכותם אינה אחידה: איכות הכסף והעבודה בחלקים המרכזים (לוחית מלבנית ותליון רוזטה) גבוהים והם כנראה מהמחצית ראשונה של המאה ה-20; ואילו איכותם של המחרוזות (חרוזי מת'מנאת ותות) ושל משולשי הקצה –נמוכה, והן כנראה תוספת מאוחרות יותר. שילוב זה של חלקים מאיכויות שונות של חומר ועבודה, ממחיש את תפקידו הכלכלי של התכשיט: חלקי התכשיט התימני, גם המפואר ביותר, היו מושחלים על חוטי כותנה או משי, כך שאפשר היה לפרקו ולמכור חלקים ממנו בעת מצוקה, ולחזור ולהרכיבו מחדש.

ענק חזה

בהשוואה לענק החזה הצפוני (ראו פריט 11.AHT.22) הנפוץ, מטיפוס זה מצויות רק דוגמאות בודדות באוספים שונים, ואחת באוסף האגודה (ראו פריט 11.AHT.57). אך גרסאותיו הרבות, שהיו נפוצות בתימן התחתונה, מתועדות בתצלומים בעבודתו החשובה של שמעון גרידי על "עדיי תימן" (1937). בכל מחוז נודע הענק בכינוי אחר, אך התבנית דומה: מחרוזות של חרוזי כסף ולעתים גם אלמוגים (מרגאן) אחוזות בלוח מלבני מרכזי (צדר=חזה) ובשני משולשים בקצוות.

Pages

Subscribe to מוסלמים