בלוג יהדות חברה וקהילה

בשנת 1173 כובש צאלח א- דין את מצרים ובמסגרת כיבושיו הוא מגיע לתימן וכך שולטים האיובים בראשותו עד שנת 1250.

לרמב"ם קשר ישיר עם צאלח א- דין והממלכה האיובית היות והמרכז השלטוני שלהם היה במצרים,  אליה הגיע הרמב"ם כרופא מפורסם, כפילוסוף והוגה דעות בעל שם. עד מהרה הפך הרמב"ם בזכות גאונותו, מקצועיותו וידענותו המופלאות לרופא האישי של השליט הכל יכול באזור זה- צאלח א- דין. עוד בטרם הגיע הרמב"ם למצרים, הכירו יהודי תימן בגאוני מצרים והיו קשרים הדוקים ביניהם.האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן אולם, בימי הרמב"ם הפכה יהדות מצרים לסמכות הבלעדית לגבי יהודי תימן.  בתקופה זו המושל האיובי בתימן (עבד אלנבי בן מהדי) ניסה לכוף את האסלאם על יהודי תימן ובצר להם פנו יהודי תימן לעזרת הרמב"ם. הם כתבו לו שהם נרדפים והרבה מהם נאלצו להמיר את דתם. על רקע זה קם יהודי מומר שהסית לשְמַד את יהודי תימן הנבוכים. עפ"י דעה אחרת, היה זה משיח שקר מתחזה, שכביכול ניסה להחזירם בתשובה.

כך או כך, ר' יעקב בן נתנאל  בירב אלפיומי, נגיד יהודי תימן דאז, שולח אגרת בהולה לרמב"ם במצרים. באגרת זו הוא שואל על פשר ייסוריה של קהילת תימן, שהייתה נתונה תחת גזרות שמד ופרעות קשות ובתוך כל זאת מופיע משיח השקר שמסית ומדיח את העם. ר' יעקב שואל את הרמב"ם כיצד עליהם לנהוג בתוך הכאוס שנקלעו אליו. הרמב"ם כותב להם את תשובתו הידועה בשם ''אגרת תימן'' ובה הוא מעודד את יהודיה לנוכח הצרות הפוקדות אותם. באגרת זו הרמב"ם מסביר כיצד יש להבחין בין משיח אמת למשיח שקר מתחזה. הוא אף מקדיש מקום נרחב לדיון מקיף בטענותיו של אותו משיח שקר מומר, המסית ומדיח, סותר את טענותיו ומוכיח את עליונותה של דת ישראל.

אגרת תימן הצילה את יהודי תימן מן השמד וחיזקה את אמונתם בדת ישראל ובין היתר גרמה גם למפנה בתולדותיהם ובחיי הרוח בתימן. עד מהרה נתקבלו חיבורי הרמב"ם בכל גלילות תימן והיה ביקוש גדול לספריו ולחיבוריו ההלכתיים והפילוסופיים, כולל ספרי הרפואה שלו. מעתיקי ספרים וסופרים נשלחו מתימן למצרים להעתיק את כתביו. עד להופעתו של הרמב"ם נהגו יהודי תימן בהלכותיהם היום- יומיות עפ"י התלמוד הבבלי ופסקי הרי"ף , אולם משהגיעו כתבי הרמב"ם לתימן- נהגו יהודי תימן לפי הרמב"ם ובמיוחד משהגיע מפעלו ההלכתי ''היד החזקה'', נתקבל זה בכל תפוצות תימן כספר הפסקים היחיד. במקרים לא מעטים, הכרעותיו של הרמב"ם דחו אף מנהגים עתיקים שלא הלמו את פסקיו. ר' עובדיה מברטנורא מעיד במאה ה-15 כי יהודי תימן, מגדולים ועד קטנים, בקיאים בכתבי הרמב"ם. כינויו של הרמב"ם בפי בני תימן היה: ''רבנו'' או ''הנשר הגדול''.

הרמב"ם ניצל את קשריו ומעמדו הרם בחצר המלוכה האיובית כדי לעזור לאחיו שבתימן ולשפר את מצבם.

הרמב''ן, שחי דור אחרי הרמב"ם, מעיד כי הוא שמע ממגידי אמת שיהודי תימן מעריצים את הרמב"ם ומזכירים את שמו בנוסח הקדיש מידי יום ביומו: ''בחיכון וביומיכון ובחיי דרבנא משה בן מימון'', שהאיר עיניהם בתורה ובטל מעליהם גזרות קשות וכובד מיסים. אגרת תימן מתארת גם את חיי הרוח בתימן בחיי הרמב"ם. הוא משבחם כבעלי צדקה וכלומדי תורה, ההולכים בדרך חכמי התלמוד, מקיימי מצוות ומדקדקים על קלה כבחמורה. גם אחרי מותו, המשיך הרמב"ם להיות נערץ ע"י יהודי תימן וכתביו ופסקיו היו נר לרגליהם עד היום הזה.

 

comments powered by Disqus