משה אוסי

ננתח את השם "יוחאי" ודומיו לכבוד ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.http://www.teman.org.il/sites/default/files/1ujyco1eq.jpg

א. הכל בסדר - זוזים בחרוזים

גפן מקדֵש ומזכיר ישראל וזמנה, נטילה, כרפס לטיבול כמו בכל השנה.
יחצה המצה ולשניים יחלקנה, ואת הפרוסה יחביאנה.
ובארמית תחילה: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא, וכל דכפין – תפדל, ללא הזמנה.
ומסלקים הקערה לכבוד מה נשתנה.
עבדים היינו בראשונה, ור' אלעזר בן שבעים שנה.
וכל אחד מהבנים הִקְשה, ואבא ענה.
עבודה זרה עוד מאוּר כשדים וחרנה,

א. מלים פרסיות שעברו לעברית ולשפות לועזיות

האם הייתם מאמינים שהמילה 'אתרוג' מוצאה בשפה הפרסית? ולא רק זאת; המלה עברה גם לשפות אירופה ונתנה להם את ה-orange=תפוז ואת ה-rouge=צבע אדום בצרפתית.

א. שיבוטים ושוטים בט"ו בשבט

חנוכה – חג החינוך - השורש חנ"ך פירושו: התחלה, ראשוניות והתחדשות; וכמו החניכיים והחך המשתתפים ראשונה בטחינה ובטעימה, כך בחינוך, המחנך - תפקידו להכניס מזון רוחני לנשמת החניך, ותמיד שיהיה בו מן החידוש, מעין ''טעמוּ וראו כי טוב''. המחנך הנבון – ראוי שימדוד את יכולת הקליטה של חניכו: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּו" ; וכפי שאינך נותן לתינוק מזון מעבר ליכולת הקיבולת שלו, שמא תגרום לו לחנק, כך במזון הרוחני - 'חניכת' יתר עלולה לגרום ל'חניקת' החניך ולמאיסת הלימוד.

הבריאה שבפרשת בראשית לא הושלמה עד שהאדם הראשון לא נתן שמות ל'נפש החיה': "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ב' כ'); כמו כן הזוגיות של אדם וחוה לא התממשה לכדי הורות עד שלא נתן שם לאישה: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה"(ג' כ'), ורק אח"כ: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ " (ד' א'). ומפליא הוא מאוד שעד פרק ה' לא מוזכר ולו פעם אחת שהקב"ה נתן לבריאה שמות.

'עת שערי רצון' – המכונה 'פיוט העקדה' – לר' יהודה בן שמואל אבן עבאס (רצוי לקרוא את המאמר כשהפיוט מונח לפניכם) – מושר בקהילות של יוצאי ספרד ובני עדות המזרח ברה"ש לפני התקיעות בשופר. הפיוט הוא תיאור דרמטי של עקדת יצחק המשלב בהרחבה מדרשי חז"ל. הפייטן אורג במלאכת מחשבת את המדרשים שנכתבו אודות סיפור העקדה – מדרשים שבאו למלא את הצמצום והשתיקה הנוראה שבסיפור העקדה, כפי שהוא משתקף בתורה.

Pages

Subscribe to משה אוסי