ד"ר משה גברא

ולקחם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כַּפֹּת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ).

המנהג הפשוט ברוב עדות ישראל לקחת לולב אחד, אתרוג אחד, שלושה בדי הדס ושני בדי ערבה. לפי רס"ג והרמב"ם, שהיו "מאריה דאתרא" (הפוסקים העיקריים) של תימן, מותר להוסיף על שלושה בדי ההדסים. רס"ג התיר להוסיף גם יותר משני בדי ערבה, והרמב"ם לא התיר להוסיף ערבות.

בחג השבועות נהגו לאכול יהודי מרכז תימן בצק מטוגן בשמן המכונה "זלאביא". כך כתב מרי יוסף קאפח זצ"ל בספרו הליכות תימן כי בפת שחרית של חג השבועות נהגו בצנעא להכין "זלאביא" (עמודים 29, 312), וכך נוהגים עד היום להכין בחג השבועות בקרב קהילות יהודי מרכז תימן כמו יוצאי העיר מנאכ'ה, ועוד. בתימן נהגו להכין סוגי בצק שונים, חלקם עם שמרים כמו ה"זלאביא", וחלקם ללא שמרים כפי שנקרא באזורים שונים בתימן "רוקק" (בצק דליל עם שמרים), או "סולע" (ללא שמרים). בכל רחבי תימן ואף בכל העולם נהגו להכין בצק ולטגן בשמן, והם נקראים בשמות שונים, כמו סופגניות, "ספינגים", וכדומה.

 

בפורים נקרא במגילה: "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה..."  (אסתר  ב,  ה-ו).

בגמרא  (מגילה יב, א) נשאלה שאלה האם מרדכי היה משבט יהודה ולכן נקרא יהודי, או שהיה משבט בנימין ולכן נקרא "איש ימיני".http://www.teman.org.il/sites/default/files/ohwrt7oj.jpg

בדורות האחרונים נוהגים בארץ ישראל להחשיב את ט"ו בשבט כחג בכך שלא אומרים תחנון בט"ו בשבט, באכילת פירות יבשים ובנטיעת עצים, ועוד. במאמר קצר זה נתייחס למסורת תימן בנושא.

בסידורי תימן לא מוזכר כלל נס פך השמן והדלקת נרות חנוכה בתוספת "על הנסים" שאומרים בתפילת העמידה-י"ח ובברכת המזון.

בכל סידורי תימן הקדומים לא מוזכרים המנהגים של תענית בערב ראש השנה, הליכה לקברי צדיקים, טבילה במקווה, תספורת ורחצה לכבוד החג, ועוד. כמו כן לא הוזכרו בסידורי תימן הקדומים תפילת מנחה לערב ראש השנה, כיון שהיא תפילת החול הרגילה.סידור תכלאל בכתב יד - תימן, המאה ה-16

ולקחם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כַּפֹּת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ).

המנהג הפשוט ברוב עדות ישראל לקחת לולב אחד, אתרוג אחד, שלושה בדי הדס ושני בדי ערבה. לפי רס"ג והרמב"ם, שהיו "מאריה דאתרא" (הפוסקים העיקריים) של תימן, מותר להוסיף על שלושה בדי ההדסים. רס"ג התיר להוסיף גם יותר משני בדי ערבה, והרמב"ם לא התיר להוסיף ערבות.

בחג השבועות נהגו לאכול יהודי מרכז תימן בצק מטוגן בשמן המכונה "זלאביא". כך כתב מרי יוסף קאפח זצ"ל בספרו הליכות תימן כי בפת שחרית של חג השבועות נהגו בצנעא להכין "זלאביא" (עמודים 29, 312), וכך נוהגים עד היום להכין בחג השבועות בקרב קהילות יהודי מרכז תימן כמו יוצאי העיר מנאכ'ה, ועוד. בתימן נהגו להכין סוגי בצק שונים, חלקם עם שמרים כמו ה"זלאביא", וחלקם ללא שמרים כפי שנקרא באזורים שונים בתימן "רוקק" (בצק דליל עם שמרים), או "סולע" (ללא שמרים). בכל רחבי תימן ואף בכל העולם נהגו להכין בצק ולטגן בשמן, והם נקראים בשמות שונים, כמו סופגניות, "ספינגים", וכדומה.

בסידורי תימן הקדומים אין פירוט של ההלכות בתקופה הזו שבין י"ז בתמוז לט' אב, והסתמכו בזה על המנהג וההלכה הקדומה בתימן כמסורת התלמוד, הגאונים והרמב"ם.אכילת בשר בשלושת השבועות

צום י"ז בתמוז הוא אחד מצומות הציבור שתיקנו חכמים לאחר חורבן בית שני, ועל כן הצום בא לידי ביטוי גם בתפילה.

עיון בסידורי תימן הקדומים ביותר מלמד, כי בערבית לליל תענית אין אף תוספת פרט לאמירת ענינו בתוך העמידה, למרות שעדיין הצום לא החל בתחילת הלילה אלא רק מעלות השחר, כפי שכתב במפורש רס"ג בסידורו.סידור תכלאל בכתב יד - תימן, המאה ה-16

עמודים

Subscribe to ד"ר משה גברא