דוד חוברי

בפרק זה נספר על מצבם של היהודים בתימן במחצית השניה של המאה ה-19 והחל משנת 1858, שנה שמסיימת תקופה ארוכה של מאבקים פנימיים על השלטון ,שבהם עלו מלכים ונרצחו או נפלו אחרים בתדירות גבוהה. כל מלך שעלה לשלטון התהדר בשם תואר שנספח לשמו המקורי על מנת להבליט ולהדגיש את מעמדו הלגיטימי בקרב תומכיו ומאמיניו, כך השתמשו בשמות כמו 'אלמותווכל', 'אלמהדי', 'אלהאדי' ועוד כהנה וכהנה שמות תואר בומבסטיים. בסופו של דבר החל מתקופה זו פוקד משבר חמור ביותר את האזור, וחוסר היציבות השלטונית מוביל לאנרכיה מוחלטת של מלחמות בלתי פוסקות בין השבטים הערבים השונים על רקע תמיכתם של כל אחד מהם בנציגו כמלך.

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, בעקבות התערערות יציבותה של הממלכה, פקדו את יהודי תימן מספר אירועים קשים. זה החל בכך שהמלך השליט שהופעל עליו לחץ מבפנים בתוך תימן ע"י מתחריו, ומבחוץ ע"י המצרים File:Sana'a,_Yemen_(14667934933).jpgוהתורכים, מצא את קופת הממלכה מרוקנת, ומתוך מגמה למלא את קופתו החל לסחוט את היהודים שהיו טרף קל להשגה.

נוכחנו לדעת עד כה כי במהלך השליש של המאה ה-19 השלטון האימאמי הולך ומתערער וגורם לזעזועים ולמשברים חמורים בתימן בכלל ובצנעא הבירה בפרט, כשהיהודים הם הסובלים העיקריים.

בשנת 1817 בתקופת שלטונו של האימאם אלמתווכל אחמד אבן מנצור עלי, באו נציגי שבטי בכיל, שהוו את איחוד השבטים הגדול והחזק בתימן, על מנת לגבות את התשלום השנתי המגיע להם מהשלטון בגין תמיכתם הבלתי מעורערת בו. האימאם החדש שעלה זה עתה לשלטון ניסה להפטר מהם ופקד על תושבי צנעא להסגיר לידיו את הנציגים הנ"ל, היהודים עשו טעות טקטית וחברו לרודפים אחרי נציגי השבטים ובכך חשפו עצמם למעשי נקמה עתידיים.

החומר ההיסטורי המצוי בידינו מתקופה זו הוא עשיר ומגוון, הן מכתביהם של בני התקופה, יהודים ולא יהודים ובמיוחד בזכות פרי מחקריהם של החוקרים בני זמננו.http://www.teman.org.il/sites/default/files/renwbf75_0.jpg

ר' שלום בן אהרון אלעראקי כיהן כנשיא יהודי תימן והיה אחראי על יציקת המטבעות והטבעתן. תפקיד רגיש זה מסתבר היה מסור פעמים רבות בידי היהודים שנחשבו נאמנים למלך יותר מהמוסלמים, כך גם במאה העשרים בימי האימאם יחיא. לפיכך היה לרבי שלום מעמד מיוחד בקרב המלך ושריו.הוא כיהן בתפקידו בין השנים 1733-1761 תחת שני מלכים.

מאחר ולתרומתו של המהרי"ץ לקהילת יהודי תימן ישנה משמעות היסטורית חשובה לכן החלטתי להקדיש פוסט מיוחד הראוי לו. המהרי"ץ היה צורף מומחה וסופר סת"ם שנודע בכתב ידו הנאה ועל זה התבס

"מגילת-תימן" - המחצית השנייה של המאה ה-18 רבי יחיא צאלח-המהרי"ץ (1715-1805)

בפוסטים הקודמים תיארנו את מצבם העגום של יהודי תימן מסוף המאה ה-17 ועד לשליש הראשון של המאה ה-18 הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רוחנית .המכות שנפלו עליהם בזה אחר זה גרמו להתדרדרות מבחינה מוסרית ורוחנית כאחת דבר שהגיע לשיאו בהמרות דת מרובות.למרבה הצער תקופה זו לא היתה משופעת ברבנים ואנשי רוח וקולם של המעטים נבלע ברוח התקופה הקשה.למרבה הפלא לאחר שנים מעטות חל מהפך קיצוני והחל ממחציתה של המאה ה-18 קמו ליהדות תימן רבנים גדולים וענקי רוח שלא די בכך שהחזירו עטרה ליושנה אלא שזיכו אותנו באחת מתקופותיה היפות של יהדות תימן מבחינת הפריחה הרוחנית והשגשוג הכלכלי שפקדו אותה במהלך שנות ההסטוריה שלה

לאחר שובם של גולי מווזע  לצנעא ולאחר שהתארגנו מחדש להקים את שכונתם החדשה "ביר אלעזאב" כפי שפירטנו בגליון הקודם, ובטרם הספיקו לארגן היטב את חיי הקהילה שלהם, פקדה אותם שוב תקופה קשה שאת ידיעותיה אנחנו שואבים מתוך חיבור הסטורי ראשוני שנותר בידינו ושזכה להעתקות לא מעטות. מי שהותיר בידינו את הנכס ההסטורי החשוב הזה הוא – ר' סעיד צעדי בספרו "דופי הזמן" .

עמודים

Subscribe to דוד חוברי